Spiral Up דף הביתאודותתכנון פיננסימתחילים נכוןסדנאות וקורסיםכלים והטבותמאמריםבואו נדבר WhatsAppInstagramFacebookEmail חזרה למאמרים

האם אנחנו בדרך לעשור אבוד? מה ההיסטוריה הכלכלית של ישראל יכולה ללמד אותנו על הכסף שלנו היום

עדי שרון | פורסם ב-

בשבועות האחרונים, כשרוחות המלחמה מנשבות שוב, ובתכלס כבר כמעט 3 שנים לא פוסקות באמת, מתנהל בקהילת הכלכלנים בישראל דיון מעניין שחקרתי עליו לא מעט: האם המצב הביטחוני המתמשך, יחד עם חוסר היציבות הפוליטית, מכניסים אותנו לתסריט שישראל כבר הכירה פעם - מה שמכונה "העשור האבוד"?

עכשיו, התשובה לשאלה הזו תשפיע על המשכנתא שלכם, על הפנסיה שלכם, ועל השאלה כמה יהיה שווה השקל שאתם חוסכים היום בעוד עשר שנים. אז בואו נעשה סדר: מה היה העשור האבוד, למה מדברים עליו דווקא עכשיו, ומה זה אומר לגבי ההתנהלות הכלכלית של כל אחד מאיתנו.

מה היה "העשור האבוד"?

נחזור רגע לשנות השבעים. אחרי מלחמת ששת הימים, ובעיקר אחרי הטראומה של מלחמת יום כיפור ב-1973, התקבעה בישראל תפיסה שחייבים, אבל חייבים לדאוג לעליונות בטחונית כזו שתבטיח שלעולם לא נופתע ע"י האוייב ותמיד נוכל לו ולא משנה כמה זה יעלה. תקציב הביטחון, שלפני 67' עמד על אחוזים בודדים מהתוצר, טיפס בהדרגה עד שהגיע בשיא לסדר גודל של 25%-30% מהתוצר! אתם קולטים? כמעט שקל מכל שלושה שקלים שהמשק ייצר הלך לביטחון.

עכשיו, ביטחון הוא דבר חשוב. אבל יש לו תכונה כלכלית אחת שחייבים להבין: הוא לא מנוע צמיחה. כשמדינה משקיעה בכבישים, בחינוך או בטכנולוגיה - ההשקעה מייצרת ערך כלכלי שממשיך לעבוד שנים קדימה. כשהיא קונה טנקים ומטוסים, ההוצאה חיונית אולי לקיום - אבל היא לא מצמיחה את המשק (עם כוכבית אחת: בטווח הארוך מאוד, יחידות טכנולוגיות בצה"ל אכן הצמיחו את ההייטק הישראלי. אבל זה לקח דור שלם).

התוצאה של אותן שנים הייתה שרשרת מוכרת לכל מי שחי אז: גירעונות ענק בתקציב, ממשלה שמדפיסה כסף כדי לממן אותם, אינפלציה שהולכת ומאיצה - עד לשיא מסחרר של מאות אחוזים בשנה ב-1984. זה לא משהו שאנחנו יכולים אפילו לתפוס במציאות של היום, אז הנה המחשה: סכום שהספיק בתחילת החודש לסל קניות מלא - חלב, ביצים, לחם, ירקות - הספיק בסוף אותו החודש לסל חסר. תוך שלושה-ארבעה חודשים, אותו סכום קנה חצי ממה שקנה קודם. אנשים למדו לרוץ לחנויות ביום המשכורת, כי לחכות שבוע זה היה פשוט לאבד כסף. מחירים בחנויות התעדכנו ועלו באמצע היום. המשק היה בקיפאון, ורק תוכנית הייצוב הדרמטית של 1985 עצרה את הסחרור. עשור שלם - מאמצע שנות השבעים עד אמצע שנות השמונים - שבו המשק הישראלי בעיקר דרך במקום. מכאן השם.

למה מדברים על זה דווקא עכשיו?

כי חלק מהמרכיבים של אז מתחילים להזכיר את עצמם, גם אם בעוצמות אחרות לגמרי.

התפיסה הביטחונית השתנתה שוב. אחרי השביעי באוקטובר, מערכת הביטחון פועלת מתוך אותו עיקרון של "לעולם לא עוד": צריך להתכונן למערכה מול איראן, לשמור על הצפון, על גבול סוריה, על יהודה ושומרון. והדרישות התקציביות בהתאם - סכומים של עשרות מיליארדי שקלים נזרקים לאוויר בדיונים כאילו היו כסף קטן.

וכאן נכנסת מה שכלכלנים מכנים "הטרילמה" - שלוש דרכים לממן את הגידול בהוצאות הביטחון, ולכל אחת מהן מחיר:

אפשרות ראשונה: לקצץ בהוצאות האזרחיות. פחות חינוך, פחות בריאות, פחות תשתיות. זה כבר קורה בפועל - בתקציבים הקרובים המשרדים האזרחיים נדרשים להסתפק בפחות. הבעיה: כשהמדינה נותנת פחות, משקי הבית משלימים מהכיס הפרטי - חינוך פרטי, רפואה פרטית - והמחירים עולים. וכשמשקיעים פחות בתשתיות, הפקקים גדלים והפריון נפגע. באופן אולי מפתיע, גם קיצוץ הוא בסופו של דבר אינפלציוני.

אפשרות שנייה: להעלות מיסים. נשמע אחראי, אבל שימו לב איזה מיסים הכי קל להעלות פוליטית: מע"מ ומיסי צריכה (דלק, סיגריות, אלכוהול) - שלא דורשים חקיקה מסובכת. ואלה בדיוק המיסים שמתגלגלים ישירות למחירים שאנחנו משלמים בסופר ובתחנת הדלק. שוב - אינפלציוני.

אפשרות שלישית: פשוט לתת לגירעון לגדול. וזו, להערכת לא מעט כלכלנים, האפשרות שאליה יזרום רוב המשקל בפועל - פשוט כי היא הכי קלה פוליטית. כרגע זה אפילו לא מרגיש כואב: השקל חזק, הבורסה בתל אביב פורחת, תשואות האג"ח סבירות. אז למה לא? הבעיה היא שגירעונות גדולים לאורך שנים הם בדיוק המתכון שראינו בשנות השבעים: הם שוחקים את אמון המשקיעים, מחלישים את המטבע, מייקרים את החוב - ובסוף מגיעים אלינו כאינפלציה.

חשוב לומר ביושר: אף כלכלן רציני לא טוען שאנחנו בדרך לאינפלציה של 400%. העולם השתנה, בנק ישראל עצמאי וחזק לאין ערוך ממה שהיה אז, והמשק הישראלי של היום - עם ההייטק, הגז והחוסן הפיננסי שלו - הוא סיפור אחר לגמרי. אבל הכיוון מוכר, והעיקרון נשאר נכון: הוצאות ביטחון שגדלות בהתמדה, בלי מקורות מימון אמיתיים, הן דרך שההיסטוריה שלנו כבר הוכיחה שעדיף לא ללכת בה עד הסוף.

רגע, ולמה שזה יעניין אותי במשק הבית?

כי כל אחד משלושת התרחישים למעלה נוגע ישירות בכיס שלכם, גם אם בדרכים שקטות:

אם ההוצאה האזרחית מקוצצת - אתם תרגישו את זה בכיס דרך יותר הוצאות פרטיות על חינוך, בריאות ושירותים שהמדינה נתנה פעם. זו "אינפלציה אישית" שלא תמיד מופיעה במדד.

אם המיסים עולים - בעיקר מיסי צריכה - סל הקניות שלכם מתייקר באופן ישיר.

ואם הגירעון תופח - הסיכון הוא לאינפלציה מתמשכת, ריבית שנשארת גבוהה יותר לאורך זמן (כלומר משכנתא יקרה יותר), ושקל שעלול להיחלש. ובמצב כזה, כסף ששוכב בעו"ש או בפיקדון חלש הוא הנפגע הראשון - בדיוק כמו שקרה למי שחסך "בבנק" בשנות השבעים.

ויש עוד שכבה אחת, פחות מדוברת: חוסר הוודאות עצמו. כשגם בנק ישראל פותח את הודעות הריבית שלו בהנחות על תרחישי לחימה, וכשהתחזיות מתעדכנות כל רבעון - קשה מאוד לקבל החלטות כלכליות גדולות. ובדיוק שם רוב האנשים נתקעים: לא מחליטים כלום, ומשאירים את הכסף לעמוד במקום. וכפי שראינו, בסביבה אינפלציונית - כסף שעומד במקום הולך אחורה.

אז מה עושים? ארבעה עקרונות לתקופה כזו

ראשית, לא נכנסים לפאניקה. התרחיש המרכזי הוא לא קריסה, אלא סביבה כלכלית מאתגרת יותר: אינפלציה עיקשת יותר, ריבית גבוהה יותר לאורך זמן, ופחות ודאות. לזה נערכים, מזה לא בורחים.

שנית, מוודאים שהכסף לא עומד. הלקח המרכזי מהעשור האבוד ברמת משק הבית הוא אחד: בסביבה אינפלציונית, מזומן שיושב בעו"ש נשחק בשקט. לכל שקל צריך להיות תפקיד - קרן חירום נזילה בצד, כסף לטווח קצר באפיקים סולידיים שלפחות שומרים על ערכו, וכסף לטווח ארוך באפיקים שיודעים לצמוח גם כשהמדד עולה.

שלישית, מפזרים באמת. אם התרחישים כוללים גם שקל חזק וגם שקל חלש, גם ריבית שיורדת וגם ריבית שחוזרת לעלות - אף אחד, כולל הכלכלנים הטובים במדינה, לא יודע לומר לאן זה הולך. התשובה לחוסר ודאות היא אף פעם לא ניחוש - היא פיזור: בין אפיקים, בין מטבעות, בין שווקים גיאוגרפיים.

ורביעית, בונים תוכנית שכוללת את הבלת"מים. ההבדל בין משפחה שתקופה כזו מטלטלת אותה לבין משפחה שעוברת אותה ביציבות הוא כמעט אף פעם לא גובה ההכנסה - אלא קיומה של תוכנית שנבנתה מראש עם מקום לתרחישים שונים. תוכנית כזו לא יודעת לנבא את העתיד, והיא גם לא צריכה: היא בנויה כך שגם אם הריבית תעלה, גם אם תגיע עוד מערכה, וגם אם דווקא יגיע שקט - אתם יודעים מה התפקיד של כל שקל, ומה עושים בכל צומת.

זו, בסופו של דבר, המהות של תכנון פיננסי: לא לנחש מה יקרה במשק, אלא לבנות בית פיננסי שעומד יציב בכל מזג אוויר.

ההיסטוריה לא חייבת לחזור על עצמה. אבל מי שמכיר אותה - מתכונן טוב יותר.

לא בטוחים איך זה נראה אצלכם? בשביל זה אני פה.

אוהבים את מה שקראתם?

הורידו את המדריך החינמי "שלושת השלבים לצמיחה פיננסית" וקבלו כלים פרקטיים ליישום.

להורדת המדריך החינמי

תגובות

השם שלכם התגובה

התגובות מוצגות באתר. אין צורך בהרשמה.

פרסום תגובה

טוען תגובות...

מאמרים נוספים שיעניינו אתכם

רוצים ליווי אישי? תכנון פיננסי הוליסטי למשפחות או צרו קשר.

לכל המאמרים Spiral Up

תכנון פיננסי הוליסטי שמתחיל באנשים, לא במספרים. Plan your wealth. Live your freedom.

ניווט מהיר

דף הביתאודותתכנון פיננסימתחילים נכוןסדנאות וקורסיםמאמרים

צרו קשר

WhatsAppInstagramFacebookEmail

© 2026 Spiral Up. כל הזכויות שמורות. · מדיניות פרטיות · תקנון ותנאי שימוש · הצהרת נגישות